סיכום שנה (או: ברוכים הבאים ל-2015)

כבר הרבה זמן אני חושבת על מה לכתוב לכם לכבוד סוף השנה האזרחית 2014.
עוד פעם להודות לכם על השנה שעשיתם לי? טוב אני אעשה את זה, רק תמתינו לסוף הפוסט. (זה ישתלם לכם!)
שוב פעם לספר איפה מכרתי וכמה כיף לי לפגוש בכם? את זה אני אשאיר ליומולדת של העסק במאי. (גם שם יחכו לכם הפתעות אז שווה לעקוב).
אז מה בעצם אני רוצה להגיד? אני רוצה לגלות לכם סוד!

איוד: ליאת ברקן

סוד? טוב, הוא לא כזה סוד.
מי שמכיר אותי הכרות אישית קרוב לוודאי יודע את הסוד שלי, אבל אלו מכם שלא מכירים אותי אישית הנה הזמן לגלות צד בי שעוד לא הכרתם. בעצם, אני באה להכיר לכם את ה"מתנה שלי"! למה שמתנה תשמר בסוד? פשוט כי זה לא משהו שרצים ומספרים לחבר'ה וזה גם לא משהו שרואים עלי.

את ה"מתנה" שלי קיבלתי לפני 4 שנים בצורה של כאבים עזים ומציקים שלא עוברים. כאבים שאחרי חצי שנה של בדיקות ובירורים התגלו כמחלה כרונית שנקראת "דלקת מפרקים פסוריאטית", שזה בעצם מחלה אוטואימונית (כשיש "תקלה" במערכת החיסונית והגוף מתחיל לתקוף את עצמו) uשהיא תוצר לוואי של פסוריאזיס שתמיד היה מאוד זניח וקטן אצלי, והחליט "לפנק אותי" ולהשאיר אותי יפה מבחוץ אבל להתפרץ מפנים בצורה של דלקת במפרקים.

איור" ליאת ברקן

אז בין הכאבים ל"ניסויים" שנערכו עלי (כי על כל אדם שחולה במחלה המעצבנת הזו משפיעות תרופות שונות בדרכים שונות), המצאתי את העסק שלי. השם "LiatiB" הומצא כבר בתקופת ויצ"ו כשכל אחת מאיתנו חשבה איך להתחיל לחתום על העבודות שלה. כל התהליך נבע מהצורך שלי לא להכנע למחלה- העליתי חיוך על הפנים (גם כשסבלתי ממש), כששאלו אותי לשלומי עניתי תמיד "מצויין" כי יותר מהצורך להסתיר או לשקר- היה צורך לשקר ולשכנע את עצמי שהכל מצויין. כשכאבו לי האצבעות ממש, הייתי מכריחה את עצמי לסרוג בובה (שהומצאה לראשונה בתקופה ההיא) או לצייר בספר סקיצות החדש שהוקדש כולו לאיורים של חלומות- האיורים שלי היו לוקחים אותי חזרה לטיולים שלי בחו"ל או מחזירים אותי לילדות, לכל אותם מקומות נעימים ולא כואבים בחיי. ומתוך ספר הסקיצות הזה נולדה הקולקציה הראשונה שלי- עוד לפני שהתחלתי לחשוב ב"קולקציות".

איורים: ליאת ברקן

כמובן שמאז עברו הרבה "מים בנהר" ועכשיו אני מנסה להרחיב את העסק, בא לי להיכנס חזרה לעולם העיצוב הגרפי שממנו קצת ברחתי בסוף הלימודים (טראומות ממורים נוראיים- שכבר לא מלמדים שם יותר- למזלם של הדור הצעיר), והחיים שהרחיקו אותי ממנו הרבה יותר בעקבות המחלה. אבל זה כמו הביצה והתרנגולת- בשביל חזור לעבוד בעיצוב גרפי צריך תיק עבודות עשיר- וכאן אתם נכנסים לתמונה!

איור: ליאת ברקן

אני מחפשת זוג מקסים שעומד להתחתן וזקוק למיתוג לחתונה. כל שעליכם לעשות זה להגיב כאן בתחתית הפוסט הזה ולהגיד שאתם מעוניינים להכנס להגרלה שתערך ב-1.1.2015. ולוודא שאתם עוקבים אחרי העמוד העיסקי שלי בפייסבוק- כי שם יפורסמו התוצאות של ההגרלה.
* המתנה שלי כוללת עיצוב הזמנה דו-צדדית, והתאמת העיצוב לכרטיסיות ישיבה לאורחים (האלה שמחלקים לאורחים בכניסה ומגלים להם באיזה שולחן הם יושבים). כמו כן אם תהיו מעוניינים בכך, התאמת העיצוב למוצרים נוספים תעשה בתעריף מוזל להשלמת המיתוג של אירוע (מוצרים לדוגמה: מיספור השולחנות, מתנות לאורחים, מגנטים לתזכר את תאריך האירוע וכו'). כמו כן המתנה לא כוללת הדפסה. שויי המתנה- 400 ש"ח.

אז שיהיה לכולנו המון בריאות והרבה הצלחה!
והכי חשוב שתהיה שנה אזרחית טובה ומאושרת
ליאת ברקן

פרובנס (או: לה לה)

למי שפיספס, והאמת היא שהיה קל לפספס כי לא הרבתי להעלות תמונות מהטיול הפעם (בעיקר באשמת פרוייקט 100 ימים שמחים שהעסיק אותי באותם הימים). באמצע יולי טסתי עם המשפחה שלי לפרובנס.

תמונה מחלון המטוס, ת"א-מרסיי, יולי 2014 (צילום: ליאת ברקן)

פרובנס, למי שלא מתמצא במפת העולם, נמצאת בדרום צרפת על גדות הים התיכון ומעט צפונה יותר. בתוך מחוז פרובנס אפשר למצוא את הריביירה הצרפתית (קאן, ניס וסן טרופז), מרסיי, אביניון, ועוד המון מקומות יפים ומוכרים קצת פחות, אך מלאים בשדות לבנדר, וגפנים.

הצרפתים של פרובנס מאוד אוהבים לנוח! כל כך אוהבים לנוח ששעות הפעילות שלהם מוגבלות במיוחד. מצאנו את עצמנו בכל יום רודפים אחרי שעון האוכל. צהרים -12:00-13:45. ערב 19:00-22:45. ולא דקה מאוחר יותר או מוקדם יותר. כלומר אם לא נכנסת בזמן תסולק ותאלץ להסתפק בסופר- אם קיים אחד כזה בסביבה או להמתין לשעת האוכל הבאה...

את הטיול שלנו התחלנו במרסיי- שם נחתנו אך לא נשארנו בה יותר מהזמן ההכרחי ביותר לצורך התארגנות, וחיש קל נסענו (כשעתיים) לביתנו לשבוע הקרוב- מאס דה שוגול (Mas de Shogol) אחוזה יפהפיה עם בריכה ומגרשי טניס, בבעלותם של זוג ישראלים מקסימים ונעימים. האחוזה מחולקת לדירות קטנות חלקן לזוגות וחלקן למשפחות. אנחנו כמובן קיבלנו דירה משפחתית, עם מטבח מסודר וכל מה שצריך.

פנים וחוץ במאס דה שוגול (צילומים: ליאת ברקן)

הגענו מאוחר בלילה וכך גילינו את חוקי שעות האוכל המקומיים- כלומר נידונו ללכת לישון בלי ארוחת ערב, נאלצנו להסתפק בעוגיות וקצת פיצוחים שהבאנו איתנו מבעוד מועד.

למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר עשירה, והכרות עם אורחים ישראלים נוספים יצאנו ליום הטיול הראשון שלנו. עצירה ראשונה הייתה בסופר המקומי- שם התארגנו על שתיה ואוכל לשעת חירום- כדי שלא נתקע שוב כמו בלילה הקודם (חוויה טראומטית במחוזותינו הפולניים). ומשם המשכנו לעיירה נחמדה בשם אפט (Apt). האפט גילינו שוק מקסים ומבחר מדהים של פירות, ירקות, סבונים, ריבות, אוכל מוכן, דוכני אומנים מרהיבים- בקיצור, הרגשתי בבית (הלוואי!). כמובן שדאגנו לעמוד בלו"ז הצפוף מאוד ונכנסנו למסעדה הראשונה שמצאנו בזמן כדי שנוכל לאכול. ולא התאכזבנו- בכל זאת, צרפת...

רק דברים טובים. השוק באפט (צילומים:ליאת ברקן)

לאחר ארוחת צהרים דשנה שמנו פעמינו אל רוסליון (Roussellon). בעודנו עולים בהר עם הרכב, נתקלנו במבנה צבעוני, והחלטנו לעצור לראות מה יש בתוכו. וכך בספונטניות מוחלטת גילינו את המוזאון לפיגמנטים. אחת החוויות היות מסעירות שהיו לי בטיול הזה. במוזיאון הקטנטן הזה מייצרים ומוכרים פגמנטי צבע שונים, וחומרי קישור. ממש כמו בימי הביניים, אז האסיסטנטים היו מגרדים אבנים, יוצרים פיגמנט, מערבבים עם ביצה או שמן ומכינים את הצבע למאסטרים הגדולים של הציור. מיותר לציין כמה בעננים הרגשתי כמאיירת... לצערי לא רכשתי לי פיגמנטים, כי אני יודעת שאני לא באמת אשב לערבב ולהרכיב צבעים בכוחות עצמי. אבל כן רכשתי לי זכרונות ומזכרות מהמקום.

במוזיאון הפגמנטים (צילומים: ליאת ברקן)

בקצה ההר למעלה בעיר הקטנה רוסליון נמצאת אחת התצפיות הכי יפות שראיתי בחיי. ומאחר ומילים לא יכולות לתאר- תסתכלו לבד בתמונה...

הנוף מהתצפית ברוסליון. (צילומים: ליאת ברקן)

לאחר רוסליון המשכנו אל פונטן דה ווקלוז (Fontaine de Vaucluse). נהר שקוף מרוב נקיונו, שבו ביקרנו במפעל עתיק לייצור ניירות בעבודת יד באמצעות כוח המים- בילוי מושלם לסיים יום שהתחיל במפעל לפיגמנטים ונגמר במפעל לייצור ניירות.

במפעל לייצור נייר בכוח המים (צילומים: ליאת ברקן)

למחרת היה יום באוירת הלבנדר, התחלנו אותו בחיפוש מפעל ל'אוקסיטן, שנמצא סגור- ישראלים שכמותנו שכחנו שיום ראשון באירופה- לא עובדים... אבל המשכנו אל שדות הלבנדר המדהימים שמכסים כל חלקה טובה באיזור הזה. המרבדים הסגולים שאינם נגמרים...

מרבדי לבנדר שאינם נגמרים. (צילום: ליאת ברקן)

משם המשכנו אל ריאז (Riez) עיירה סתמית שהדבר המעניין היחיד בה היה שהיא נפלה על שעת האוכל ולכן כבר ישבנו לאכול בה צהרים.

המטרה הבאה שלנו היתה אגם ורדון (Les Gorges du Verdon). שכדי להגיע אליו חצינו נופים מדהימים תוך כדי נסיעה אין סופית באוטו, תוך כדי איבוד הדרך שהאריך לנו את המסלול בכשעתיים, אבל זיכה אותנו בתמונות מהיפות שיש לנו בטיול הזה. אבל כמובן שזה גזל את כל שארית היום ומשם חזרנו לבית שלנו, ולפינוק של ארוחת מבית היוצר של אחי המוכשר.

אגם ורדון והקניון שסובב אותו (צילומים: ליאת ברקן)

את היום הבא התחלנו באקוודוקט העתיק ביותר בצרפת- פונט דה גארד (Pont du gard). האקוודוקט- הגדול שראיתי בחיי (טוב נו, איך אני יכולה להשוות אותו לאקוודוקט של קיסריה או של לוחמי הגטאות?) בהחלט היה מרשים בגודלו יופיו ורמת שימורו.

אקואדוקט פונט דה גארד (צילום: ליאת ברקן)

לאחר מנת היסטוריה נכבדה בחרנו בהמשך יום קליל יותר- שופינג, באאוט-לט של אביניון עד הפסקת הצהרים שלנו.
כדי שלא נרגיש ש"בזבזנו" את היום על קניות המשכנו לעיר העתיקה היפיפיה והשמחה- אביניון (Avignon), שבדיוק היתה באמצע פסטיבל תאטרון, הרחובות היו מלאי מופעי רחוב- מופעי ריקודים, שחקנים מחופשים לפסלים, הצגות רחוב, להקות מקומיות, ודמויות מחופשות שפרסמו את ההופעות המאוחרות יותר. 

אביניון (צילומים: ליאת ברקן)

את היום הבא פתחנו ביקב (Cave de Bounnieux) שמצאנו בצד הדרך ונראה לנו מספיק מרשים כדי לעצור בו, ובהחלט לא טעינו, היין שזכינו לטעום בו היה אחד הטובים ויצא לי לטעום. כמובן שלקחנו איתנו בקבוקים לארוחות ערב הבאות והביתה.

משם המשכנו לעיירה מהממת בשם בון דה פרובנס (Les Baux de Provence) העיירה הזו היתה אתגר עבורי ועבור הפרקים שלי- עליה אין סופית שנגמרת במצפה מהמם וכנסיה שלצערנו היתה סגורה אבל שימשה כמוקד גבוה אף יותר לתצפית על הנוף המדהים של הסביבה. אופן מפתיע הירידה היתה קשה לי עוד יותר- הניסיון לא להחליק מהלבנים העתיקות והחלקלקות מאוד מאלפי מ"מ של גשם שירד עליהן במהלך השנים, שפשוט הורדתי נעלים וירדתי יחפה את כל הדרך על האבנים החלקות והנעימות, ובסופן כשבאתי לנקות את הרגלים שלי גיליתי שהן נקיות בצורה מדהימה ביותר- דבר שהוביל להתפעלות מהנקיון והתחזוקה של העיירה.

בון דה פרובנס. (צילומים: ליאת ברקן)

מהמקום היפה הזה המשכנו לאקס אן פרובנס (Aix en Provence) עירו של הצייר סזאן (Cezan) שם גם נימצא ביתו הצנוע, שכמובן לא יכולתי לוותר על ביקור בו, לראות את המקום שממנו הוא יצר ועשה את מיטב עבודותיו, לראות את היערות הסובבים אותו שבו הוא לימד את עצמו לראות את נגזרות האור ואיך שהם נופלים על הקרקע, ובו הוא הקים יחד עם חבריו את התנועה האימפרסיוניסטית- אחת התנועות האומנותיות הכי השפיעו עלי והכי אהובות עלי. לאחר סיור בביתו של סזאן ירדנו אל העיר עצמה וסיירנו בין סימטאותיה היפות וחנויותיה הצבעוניות, מלאות בדברים יפים ביותר, שוק אוכל מרשים ומגרה ושוק נוסף לכל שאר הדברים היומיומיים- מפות, עזרים למטבח, כלים לאמבטיה וכו'. 

אקס אן פרובנס (צילומים: ליאת ברקן)

משם המשכנו לעיירונת טר א פרובנס (Terre a Provance) עיר אבירים שבראשה מבצר- מלאה בחנויות שמוכרות תחפושות ילדים של אבירים ונסיכות, חרבות משחק מעץ ומגנים, הכל עבודת יד והכל באיכות גבוהה והרבה ממתקים צבעוניים. 

העצירה הבאה היתה במופע האורקולי למרגלות העיירה לכבוד האמן גוסטב קלימט (Gustav Klimt) לשם נכנסנו רק הבנות לצפות (הבנים בחרו בשנת צהרים מנצחת) בתצוגה מרשימה על קירות מערה קרירה ונעימה במיטב יצירותיו. וזה היה בהחלט מופע מרהיב ביותר.

מופע אורקולי במערה (צילומים: ליאת ברקן)

למחרת קמנו מוקדם מאוד כדי לנסוע לריביירה הצרפתית. העיר הראשונה בריביירה היתה סן-טרופז (Saint Tropezׂ) תחושת העושר היתה נוכחת בכל מקום, המבנים, הרכבים, ואפילו האוכל (כן, שוב האוכל...). החופים היפים, הבחורות בבגדי הים המזעריים, היאכטות העוגנות לא רחוק מהחוף. הכל פשוט זהר ונצץ.

סן טרופז (צילומים: ליאת ברקן)

אבל, אם לומר את האמת הבנו את הפואנטה של המקום נורא מהר, ולכן החלטנו לוותר על קאן שאמורה היתה להיות על אותו העיקרון ונסענו ישר לניס (Nice). ניס- פשוט מהממת! החוף המקסים, המבנים הארכיטקטוניים המרשימים והצבעוניים. גם פה מכוניות היוקרה שלטו על הכביש והואן הגדול שלנו החוויר לעומתן. שוק האמנים החביב, החנויות היפיפיות. ונגן הרחוב בפסאג' שניגן את המנגינת הפתיחה של "משחקי הכס"... ומאחר וציפתה לנו נסיעה ארוכה חזרה אכלנו ארוחת ערב מוקדמת ויצאנו לדרך חזרה.

ניס (צילומים: ליאת ברקן)

למחרת בבוקר יצאנו אל ארל (Arles) עיר מתקופת יוליוס קיסר, שניתן לראות בה שרידים לתקופה ההיא- בין היתר האמפיתאטרון הגדול שנמצא בשימוש עד היום ומבנים מתקופת ימי הביניים, ששיטוט ברחובותיה מרגיש כמו נסיעה אחורה בזמן. אבל לבחורה כמוני ארל ידועה יותר כעירו של וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) וכמובן שכל זה היה משני לשיטוט ברחובות, אכילה במסעדה בכיכר שבה הוא צייר את בית הקפה המפורסם שלו, וביקור במוזיאון ואן גוך. 

ארל, בתמונה האמצעית אפשר לראות את הקפה המפורסם שבו נהג וינסנט לשבת (צילומים: ליאת ברקן)

בערב חזרנו לארוחה אצל השף "ליאור" (אחי הגדול) כמו כמעט כל ערב בטיולים איתו, והוא תמיד יודע לפנק אותנו במטעמים מהשורה הראשונה.

למחרת, במסגרת בלאגן המלחמה וביטול הטיסות לארץ ומהארץ, השתנו לנו הטיסות, ובמקום לחזור בטיסה ישירה ממרסיי לתל-אביב, נאלצנו לטוס ממרסיי לפריז, להמתין בתוך (!!!) שדה התעופה 5 שעות. ומשם לטוס הביתה לישראל. אבל כיאה לאיש מו"מ ממולח כמו אבא שלי לפחות זכינו במושבים במחלקה העיסקית של הטיסה לארץ. (אבל מי זוכר? ישנתי כל הדרך...).

משפחת ברקן (ושוורצית אחת) בהרכב המלא- מתנצלת לא הצלחתי למצוא תמונה אחת שבה ששתינו בפנים...

תודה רבה ששרדתם את הפוסט הארוך במיוחד הזה. 
מקווה שנהניתם לפחות כמונו.
ליאת. 

בוסה נובה (או: איך קולקציה נולדת)

הפעם, לפני שאתם מתחילים, תלחצו על הפסקה הזאת ותנו למוזיקה לנגן לכם ברקע בזמן שאתם קוראים. (מוזמנים לשמור ולשמוע בכל עת שתחפצו- חינם לגמרי!)

בתחילת השנה החלטתי שהגיע הזמן לשנות. הרגשתי שאני כבר לא אוהבת את המוצרים שלי, אני עסוקה מידי במרדף אחרי ריצוי הלקוחות ואיבדתי את עצמי בתוך התהליך. אז עצרתי הכל, עשיתי חושבים, והחלטתי לקחת יעוץ. פניתי למט"י חיפה. ביקשתי עזרה. קיבלתי את זה בצורה של יועצת שלא התאימה לי כל כך. אז פניתי לחברה- יסמין גנזי וביקשתי ממנה המלצה על היועצת שלה. כי נורא התלהבתי מאיך שיסמין מתנהלת. והיא הפנתה אותי ליועצת מדהימה בשם ענת הודסמן שבמקרה עובדת גם עם מט"י. פניתי אליה, ואחרי שיחה קצרה הבנתי שהיא האחת!

ענת ואני התחלנו תהליך. והתהליך התחיל אצלי בסטודיו, כשהיא יושבת במרכז החדר ואני ממלאה את החדר סביבה במוצרים ודברים שעשיתי. המסקנה העיקרית שהיא הגיעה אליה היתה שאני מפוזרת. ושצריך לאסוף אותי.

לאחר מחשבות עמוקות ומחקר, הגענו למסקנה שצריך ליצור קולקציה חדשה, שיהיה לה נושא. והנושא שנבחר מתוך כמה רעיונות שאני העליתי היה מוזיקה. כשניסינו להבין מאיפה מתחילים החלטנו ליצור מספר תתי קולקציות. שכל אחת מהן תתמקד בסגנון מוזקלי משלה. 

הראשונה נבחרה היתה הבוסה נובה. למה? כי אני ממש אוהבת את ברזיל. וגם כי בוסה נובה- זה אתגר. איך מאיירים מוזיקת מעליות? מוזיקה שלא זזים בה הרבה, אבל מגיעה מארץ של שמש וקרנבל? 

התחלתי במחקר מוזיקלי, ארגנתי לי פלייליסט שירוץ לי ברקע ושמעתי אותו ללא הפסקה, בבית, או באוזניות בכל מקום אליו הלכתי. במקביל חקרתי את העולם הויזואלי, של הצעדים, הגראפיקה, הצבעוניות, המוטיבים וסיימתי בניסויים של טכניקות. עפרונות צבעוניים, אקריליק על עץ, צבעי מים, גואש, גירים, איור על נייר תמונה מלוטש, ואפילו איור רקום על בד.

נסויי טכניקות (איורים וצילום: ליאת ברקן)

הבאתי הכל לענת ויחד החלטנו שהכי מתאים- עפרונות צבעוניים.

איורי הבסיס לתת-קולקציית בוסה נובה בעפרונות פוליכרום צבעוניים של פבר-קסטל (איורים וצילום: ליאת ברקן)

בסיעור מוחות עם חברה החלטתי שכל תת-קולקציה תהיה שונה לחלוטין. לא רק איורים שונים (מן הסתם) אלא גם מוצרים נלווים שונים, וגדלי הדפסה שונים בהתאם לאופי המוזיקלי של הקולקציה.

שרשראות , חלק מהקולקציה הרחבה (איורים וצילום: ליאת ברקן)

את מה שיצא בסוף תוכלו לראות בחנות האינטרנטית שלי, ובקרוב גם בדוכן שלי שאחרי מיקומו תוכלו לעקוב בעמוד הפייסבוק שלי. מוזמנים לבוא, להתרשם ולקנות!

איור בגודל של 100 על 40 ס"מ. (איור וצילום: ליאת ברקן)

ועד הפעם הבאה...

שבוע טוב ושקט.

ליאת

אטסי אני ומה שבינינו

אני כבר שנתיים מפמפמת לכם על החנות האינטרנטית שלי, אז בואו אני אספר לכם עליה קצת.

הכל התחיל בסלון בבית החדש של משפחת עופר לפני כמעט שלוש שנים. הייתי בעיצומו של משבר, מה אעשה עם החיים שלי. התגלתה בגוף שלי מחלה איומה שנקראת דלקת פרקים, כל העולם כפי שהכרתי אותו עד אותו הרגע התמוטט עלי, כל הגוף שלי כאב לי, ולא ידעתי איך להמשיך הלאה.

מפה לשם כחלק מסיעור המוחות שערכנו, בין שיחת חולין למילות עידוד ולריכול קצר, נועה סיפרה לי על אתר נפלא שהיא גילתה בזמן ההריון שלה שנקרא "אטסי". ולקחה אותי לסיור קצר בלפטופ שהיה ממש לידנו על השולחן של הסלון. והתאהבתי.

מסכה מעיסת נייר וצבעי אקריליק (מתוך החנות באטסי), צילום: ליאת ברקן

לקח לי כמה חודשים עד שהחלטתי מה אני הולכת למכור ואיך ואז נעמדתי מול האתר, באתי לעשות את הצעד ולפתוח חנות- אבל הרגשתי שהפחד משתק אותי. ועצרתי.

כמה שבועות מאוחר יותר הגעתי בעקבות שיחה עם חברה אחרת לאתר של מט"י חיפה. בחיפוש אחרי קורסים שיעזרו לי בהקמת העסק וקידומו, ומצאתי את הקורס של גילי קורנר. וכמה שבועות מאוחר יותר כבר ישבתי אצלה בכיתה. וככה בעזרתה והכוונתה של גילי הקמתי את החנות שלי. חודשיים אחרי התאריך שמצויין בחנות עצמה כבר היו לי מוצרים בחנות. וחצי שנה אחרי זה כבר היתה לי המכירה הראשונה והמרגשת.

איור כיסויים לסלולרי (מתוך החנות באטסי), צילום: ליאת ברקן

מנסיוני אני יכולה לספר לכם שחנות אינטרנטית זה לא פיקניק. נכון, קל יותר לפתוח בפלטפורמה קיימת מאשר באתר נפרד, כי יש יותר חשיפה, אבל כדי להשיג את החשיפה צריך לעבוד קשה- במיוחד אם אין תקציב לשלם להודעות ממומנות. כשיצאתי מהקורס של גילי הרגשתי שרק עליתי על הקרחון ושאני ממש רחוקה מלהכיר אותו לעומק. בזמני, מט"י נתנו רק 8 שיעורים עם גילי, וזה היה ממש לא מספיק. אז החלטתי להתחיל לקרוא מאמרים ולהכנס לקבוצות בפייסבוק, ובאטסי עצמו כי להעשיר את הידע שלי. ושנה שעברה אפילו הייתי חלק בקבוצה של 40 חנויות בישראל שזכו לקורס של יום אחד מטעם אטסי העולמית.

עם הזמן צברתי ידע רב ונסיון ששמתי לב שאנשים סביבי התחילו לבקש ממני ללמד אותם את רזי האתר. ואפילו נעתרתי לבקשות והתחלתי ללמד אנשים באופן פרטני, אחד על אחד עם מלוא תשומת הלב את כל הידע שיש לי לתת.

תליון מאוייר (מתוך החנות באטסי), צילום: ליאת ברקן

ולכן אני מזמינה גם אתכם, אם בא לכם לפתוח חנות באטסי, לפני שאתם עושים משהו- פנו אלי, ואני אדריך ואכווין אתכם. את השיעורים איתי ניתן לערוך אחד על אחד או קבוצה- אם תתארגנו יחד כמה אנשים ומומלץ לא יותר מ-5 כי אז אין פנאי לתת את מלוא תשומת הלב לכל התלמידים. ואם אתם גרים רחוק ממני אפשר אפילו לערוך שיעור בסקייפ (כבר עשיתי את זה בעבר וזה עבד נפלא!) ולגבי המחיר- דברו איתי!

שנתיים לליאתיב (או: איך שהזמן טס)

והופס, בלי להרגיש עוד שנה עברה חלפה לה. בלי להרגיש ממש. שנה מלאה באושר. למה אושר? בגללכם. 

מתוך מכירה ביתית בבית חורשי-ברק בתל אביב

השנה בנוסף לכל המפרגנים, הצטרפו אלי קהל של קונים, וקונים חוזרים. נוספו לי מלא חברים חדשים לחיים, שותפים לדרך, אנשים שחווים את אותם התהליכים שאני חווה ומלווים, עוזרים, תומכים, חולקים במידע ובנסיון, אנשים מדהימים, חלקם בני גילי, חלקם בגיל של ההורים שלי, אבל ממש לא אכפת לי כי הגיל הוא לא מה שקובע אלא האנשים עצמם. ואני מודה לכם (אתם יודעים מי אתם) שאתם חלק מהדרך שלי, חלק מהמסלול שבו בחרתי ללכת.

כמובן שאני מודה גם לכל אלו שאיתי מתחילת הדרך- למשפחה המדהימה והתומכת שלי שתמיד שם לעזור לייעץ, לסחוב, להביא פלאפל ביום שישי לדוכן- כי אחרת זה לא נחשב ליום שישי. ולחברים המדהימים שלי, אנשים שמלווים אותי במשך שנים ארוכות, שדואגים לי ואוהבים אותי, ומוכנים לקבל אותי כמו שאני אבל גם יודעים לתת על הראש לפעמים ולאזן ולדאוג ולהכווין שאני אשאר במסלול ולא אברח לי לעולם החלומות שלי.

סלפי בעת עבודה על איור חדש

השנה גם למדתי המון דברים:

1. למדתי להקשיב לכל נותני העצות אבל לא תמיד לקחת את כל העצות שנותנים לך כי לפעמים זה מוביל לדרכים שלא באמת התכוונתי להגיע אליהם בתחילת הדרך. 

2. למדתי לעצור ולבחון. לפעמים העצירה עוזרת לחשוב ולתכנן את הצעדים הבאים, גם אם זה אומר לא להרוויח כמה שבועות.

3. למדתי להתפקס- למדתי שהתפזרות לצורך סיפוק הבקשות של הלקוחות גם הוא לוקח לאיבוד, זה נכון להקשיב לדעת ורצונות הקהל אבל בתנאי שאני נשארת בתוך המסלול הראשוני שהגדרתי לעצמי.

4. למדתי לדעת לבקש עזרה- אם זה ע"י יועצים שונים (עיסקי, נפשי), או מאנשים קרובים (משפחה, חברים). כי זו לא בושה לבקש עזרה, ובמיוחד מאנשים שאכפת להם ממך ורוצים בטובתך.

5. למדתי להקשיב לבטן שלי (טוב, נו את זה למדתי מזמן, אבל למדתי שהיא תמיד צודקת).

6. למדתי לא לחזור על טעויות העבר. אם בעבר כבר גיליתי בכמה אירועים שונים שמקום מסויים לא מתאים למכירת המוצרים שלי- אין טעם להתנסות באותו סוג המקום רק במיקום אחר.

7. למדתי לא לפזר את הכסף על שטויות שאולי אני אזדקק בעתיד. אנחנו חיים במאה ה-21, אם חסר משהו- תמיד אפשר ללכת לקנות. אין טעם בלאגור.

8. למדתי לא לבנות על הבטחות של אנשים עד שאני לא רואה את זה בעיניים קורה או לחילופין- עד שמשלמים לי על הזמנה מיוחדת.

9. למדתי תמיד לחשוב הלאה ולהכין תוכנית חלופית למקרה הצורך. אף פעם אי אפשר לדעת איך יראה היום הבא וצריך להיות ערוכים לכל מצב. ולהרפות- אם משהו לא עובד- להמשיך הלאה.

10. ואחרון חביב למדתי להכין סידרי עדיפויות- מה יותר חשוב לי כרגע וללכת להשיג אותו. (או כמו שחברה טובה שלי אומרת, כשאני ננעלת על מטרה אני תמיד אשיג אותה בסוף).

צילום מוצרים בסטודיו שלי לצורך פרסום מוצרים בחנות שלי באטסי

וכאות תודה לכולכם, אני מזמינה אתכם לחודש היומולדת של העסק שלי. פשוט תעשו לי לייק לעמוד הפייסבוק שלי, ואל תשכחו לסמן שישלח לכם עידכונים, וככה תוכלו לעקוב אחרי כל המתנות ומבצעים שמחכים לכם בחודש יומלדת לעסק (וביוני יש לי יומולדת אז גם ביומולדת שלי אני אחלק לכם מתנות- כן? ביומולדת שלי? טוב, נו, יאללה שתהיו הכי מבסוטים בעולם!).

שבוע מקסים

ליאתיב

איור אחד ביום (או: חימום מנועים)

מי שעוקב אחרי באינסטגרם  ו/או בפייסבוק, לא יכל היה שלא לראות מחזה יוצא דופן לפני מספר חודשים.

כבר הרבה זמן שאני עסוקה בקידום עצמי, פרסום, טיפול בחנות האינטרנטית , השתתפות בירידים ואירועי מכירה כאלה ואחרים. ומה שקרה זה שבמשך כמעט שנה, למעט חידוש מלאים שאזלו לא נגעתי בדבר שאני אוהבת הכי הרבה- וזה איור!

אז החלטתי לעשות מעשה. בעצם כמה מעשים. החלטתי ששנת 2014 תהיה שנה שבה אני מתמקדת ומקדמת את עצמי. כי בזמן שקדם להחלטה הזאת הרגשתי קצת שאני דורכת במקום ולא זזה. אז לקחתי לי פסיכולוגית, התחלתי דיקור סיני, והשגתי לי יועצת עסקית מדהימה (ממש טיפול עשרת אלפים).

ובמקביל לכל אלה החלטתי לחמם את המנועים, ולהתחיל ליצור איור אחד ליום. בשבילי. כדי לאמן את היד שלי לאייר שוב, ולהתנסות שוב בחומרים שונים- דבר שלא עשיתי ורציתי לעשות כבר הרבה מאוד זמן.

החזקתי מעמד 10 ימים רצוף. ומסיבות בריאותיות עצרתי את הפרויקט אבל לא את התהליך.

הנה לפניכם 10 המופלאים- שיכולים לשמש כקולקציה בפני עצמם....

איור מס 1, עטים ועפרונות אקווארל (צילום ואיור: ליאת ברקן)

את האיור הראשון הרגשתי שאני חייבת להוציא לפועל על שפת הים של חיפה. אז ביום חורף שימשי לקחתי את האוטו וירדתי אל הים...

איור מס 2, עטי רפידוגרף (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 3, עטים וצבעי אקווארל (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 4, עטים ועפרונות אקווארל (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 5, עטים ועפרונות אקווארל (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 6 עטים ועפרונות אוקווארל (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 7, עטים ועפרונות אקווארל (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 8, עפרונות אקווארל ועטי רפידוגרף (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס'9- עפרונות אקווארל ועטי רפידורגף (איור וצילום: ליאת ברקן)

איור מס' 10- עפרונות גירים (איור וצילום: ליאת ברקן)

כל זה היה בעצם חימום מנועים לקראת הפרויקט הגדול הבא שלי- והוא קולקציה חדשה של מוצרים לחנות שלי באטסי. אז אל תשכחו להיכנס אלי לחנות מידי פעם ולראות אם הקולקציה החדשה עלתה כבר או לא. ובכל מקרה תקבלו פוסט בנושא אז אל דאגה, אולי לא תהיו הראשונים לדעת אבל אתם לא תפספסו אותה...

ובינתיים מוזמנים לנחש במה היא תעסוק. הראשון שינחש נכונה יזכה בפרס (ומי שגיליתי לו בסוד כמוס- כמובן שלא רשאי/ת להשתתף בתחרות הניחושים)

נשיקות, חיבוקים והמשך חג שמח

LiatiB

2014 הנה אני באה !!!

כבר כמה שנים שאני רוצה לעשות לוח שנה- משהו שילווה את הלקוחות שלי במשך שנה שלמה, שיוכלו להנות ממנו וגם להשתמש בו. אני אישית תמיד מעדיפה את לוחות השנה המודפסים על פני אלה שבתוך הטלפון או המחשב, יש בהם משהו מוחשי יותר. חוץ מזה שחלק מהכיף הכי גדול זה לכתוב על נייר, להעביר את כל ימי ההולדת והאירועים החשובים של האנשים שעדיין מלווים אותי משנה לשנה. כך במהלך השנה אני מוסיפה אירועים חדשים, מפגשים חברתיים וחוויות חדשות.

מראות מתוך הלוח הסופי (צילום: ליאת ברקן)

אז החלטתי שאם יוצרים לוח שנה, צריך לעשות את זה יסודי. ולכן התחלתי עם לעשות לעצמי סדר בדברים- איזה גודל של לוח אני רוצה? האם לציין אירועים וחגים או לא? ובכלל- מי קהל היעד שלי? יהודים? נוצרים? אמריקאים? ישראלים? ולפי ההחלטות שהגעתי אליהן התחלתי לציין לעצמי איזה אירועים יש בכל חודש ולפיהם לתכנן את תכני הלוח.

סקיצות ראשונות (צילום: ליאת ברקן)

בשלב השני התחלתי לעשות מחקר של הטרנדים החמים לשנת 2014- באופנה, בבית, בצבעים ובטקסטורות- כל מה שהולך לשלוט השנה בשוק. ובהתאפ לתוצאות המחקר קבעתי איך יהיה המראה הסופי של הלוח.

פורסת את לוחות ההשראה שהדפסתי ובוחרת לפיהם את סקאלת הצבעים לכל אחד מהחודשים (צילום: ליאת ברקן)

תוך כדי המחקר התאהבתי בטקסטורות שהולכות ללוות אותנו השנה, והחלטתי שאני רוצה אותן בתוך הלוחות כרקעים. כתוצאה מכך, החלטתי שאני הולכת להשתמש בשתי טכניקות- צבעי מים לרקע ועפרונות צבעוניים לאיורים.

מתחילה ליצור טקסטורות משלי (צילום: ליאת ברקן)

כדי ליצור ללוח מראה ידני, החלטתי לצייר את הטקסטורות מאפס, ולא רק לתת להם "מגע" של פוטושופ.

באמצע הדרך... (ציום: ליאת ברקן)

השלב הבא היה להתחיל לאייר את הלוח ולהתאים אותו לטקסטורה ברקע, לצבעי החודש שבחרתי מראש וברוח האירועים שמתרחשים באותו החודש.

איורים שיכנסו בשלב מאוחר יותר ללוח הסופי (צילום: ליאת ברקן)

את האיורים ציירתי כשאני עובדת על שולחן האור, בשתי שכבות במקביל-בדף התחתון- הטקסטורות שהכנתי קודם, ובדף העליון עבדתי על האיורים, כל זאת כאשר במהלך העבודה הייתי צריכה לזכור תמיד להשאיר מספיק מקום עבור לוח השנה עצמו (הימים ושם החודש).

עובדת מדויק עד כמה שניתן בעבודה ידנית (צילום: ליאת ברקן)

אחרי שסיימתי לאייר הכל, הגיע תור הסריקה ומאוחר יותר שילוב השכבות בעזרת תוכנת הפוטושופ. לבסוף ישנה הטמעת הטקסט בתוך תוכנת האילוסטרייטור. 

עובדת על המחשב (צילום: ליאת ברקן)

למחרת, הגיע הזמן ללכת להדפיס את כל האיורים, כולל את הרצועה הסופית שתעזור לי לארוז הכל יחד.

הלכתי לבית דפוס ותוך יומיים כל החומרים היו חזרה אצלי בבית. 

ואז הגיע שלב הצילומים-

כל חודשי השנה פרוסים אחד ליד השני (צילום: ליאת ברקן)

צורת האריזה הסופית, עם קליפס ורצועה כורכת (צילום: ליאת ברקן)

הלוח מדגמן כדי להיכנס לאטסי (צילום: ליאת ברקן)

זהו, עכשיו הגיע הזמן שתכנסו לחנות שלי באטסי (תלחצו על המילה "חנות שלי באטסי"- ותגיעו ישר לשם) ותרכשו לעצמכם לוח שנה במיוחד עבורכם

**אם תספיקו להיכנס לפני ה-7.12 תספיקו גם ליהנות מהנחות ה-Black Friday וה-Cyber Monday.

שתהיה לכולנו 2014 נפלאה,

ליאת.